השבוע החולף עמד בסימן ״יציאה מאזור הנוחות״.
Play me :-)
כבר כמה שנים שאני רוצה להשתתף במרוץ ואפילו נרשמתי לאחד בעבר, אבל לרצות זה לא מספיק וגם לא להרשם – ככל הנראה – למרות שבעבר האמנתי שזה בסדר להירשם לדברים ולא להשלים אותם (לדוגמא: קורס סטיילינג בשנקר, קורס תפירה בשנקר – בגדול צריך להיות אגף על שמי במחלקת לימודי החוץ של שנקר), כל עוד מפיקים מסקנות ולקח. קראתי לזה ״תשלום בעבור מוטיבציה״. אבא שלי קרא לזה: ״את נרדמת בעמידה״. השורה התחתונה? זה לא עובד ככה ;-)
העובדה שנבחרתי להיות אחת מתוך 100 נשים המשתתפות בפרויקט ריצה היסטרי, כהכנה למרתון סמסונג בפברואר (זאת גם הסיבה שהחלו לצוץ כל מיני תמונות בפייס ובאינסטה תחת התיוג#findyourmore_adivas, אז אם נתקלתם – אל תתביישו לפרגן לנו בלייק), מיד זרקה אותי מחוץ לאזור הנוחות שלי. בראש ובראשונה, אני לא אוהבת להתאמן בערב וכמובן שמפגשי האימון הם בערב. בעיה נוספת? קר, גשום – כל מה שהייתם מצפים מחורף, בעצם, ואני והחורף לא ממש חברים – כפי שהזכרתי לא פעם.
בבוקר גשום במיוחד, לגמתי קפה והבטתי מחוץ לחלון ביאוש: טכנית, איך מצפים ממני להיות פעילה כשסוער בחוץ? ועוד לרוץ? בגשם? אני לא בטוחה שמערכת ההפעלה שלי תומכת במקרים כאלה. בדיוק בזמן, נתקלתי במשפט המשעשע הבא:
הייתי אומרת שבחרתי לאמץ את המשפט, אבל תכלס? נראה לי שהמשפט בחר לאמץ אותי ;-)
מי ייתן ומדי בוקר נקום ונבחר לתעל את הדיווה הפנימית שבנו ולהראות ליקום מי הבוס(ית). אני, בכל אופן, מתכננת לעשות בדיוק את זה. גם בגשם :-D
♥♥♥
View Comments (6)
היסטרית.
ובהצלחה במירוץ, סחטיין 3>
תודה מקסימה!
<3
מהממת אחת. מלא בהצלחה ואני גאה בך.
(הקול בלינק של השיר נשמע מאוד מוכר, אבל לא הצלחתי לזהות. מי זו?)
Ibey - את ודאי מכירה אותה מכאן:
https://www.youtube.com/watch?v=lHRAPIwsS5I
<3
אני חושבת שאשנן לעצמי את המשפט הזה כמנטרה לפני שיחות טלפון ופייס טו פייס מלחיצות.
פעם הייתי אומרת לעצמי לחשוב כמו אנג'י בואי, אבל נראה לי שזו טכניקה יעילה לא פחות.
גדול! <3