השבוע החולף עמד בסימן ״יציאה מאזור הנוחות״.

 Play me :-)

כבר כמה שנים שאני רוצה להשתתף במרוץ ואפילו נרשמתי לאחד בעבר, אבל לרצות זה לא מספיק וגם לא להרשם – ככל הנראה – למרות שבעבר האמנתי שזה בסדר להירשם לדברים ולא להשלים אותם (לדוגמא: קורס סטיילינג בשנקר, קורס תפירה בשנקר – בגדול צריך להיות אגף על שמי במחלקת לימודי החוץ של שנקר), כל עוד מפיקים מסקנות ולקח. קראתי לזה ״תשלום בעבור מוטיבציה״. אבא שלי קרא לזה: ״את נרדמת בעמידה״. השורה התחתונה? זה לא עובד ככה ;-)

העובדה שנבחרתי להיות אחת מתוך 100 נשים המשתתפות בפרויקט ריצה היסטרי, כהכנה למרתון סמסונג בפברואר (זאת גם הסיבה שהחלו לצוץ כל מיני תמונות בפייס ובאינסטה תחת התיוג#findyourmore_adivas,  אז אם נתקלתם – אל תתביישו לפרגן לנו בלייק), מיד זרקה אותי מחוץ לאזור הנוחות שלי. בראש ובראשונה, אני לא אוהבת להתאמן בערב וכמובן שמפגשי האימון הם בערב. בעיה נוספת? קר, גשום – כל מה שהייתם מצפים מחורף, בעצם, ואני והחורף לא ממש חברים – כפי שהזכרתי לא פעם.

בבוקר גשום במיוחד, לגמתי קפה והבטתי מחוץ לחלון ביאוש: טכנית, איך מצפים ממני להיות פעילה כשסוער בחוץ? ועוד לרוץ? בגשם? אני לא בטוחה שמערכת ההפעלה שלי תומכת במקרים כאלה. בדיוק בזמן, נתקלתי במשפט המשעשע הבא:

הייתי אומרת שבחרתי לאמץ את המשפט, אבל תכלס? נראה לי שהמשפט בחר לאמץ אותי ;-)

מי ייתן ומדי בוקר נקום ונבחר לתעל את הדיווה הפנימית שבנו ולהראות ליקום מי הבוס(ית).  אני, בכל אופן, מתכננת לעשות בדיוק את זה. גם בגשם  :-D

♥♥♥

ז׳קט, שמלה ומגפונים: ROCKGLAM