אם אתם קוראים שורות אלה – סימן שצלחתי את יום הולדתי  ;-)

♥ Play me ♥

את השיר שצירפתי לפוסט, אני נוהגת לשמוע בסוף כל יומולדת כבר כ-6 או 7 שנים. יש בו משהו (גם בשיר וגם בריאן אדאמס) שמצליח לשמח, לחזק ולהעלות חיוך על שפתיי כל שנה מחדש – לא משנה היכן אני נמצאת ומה אני מרגישה. אני מרגישה צורך לחזק את האמירה שלי מהפוסט הקודם, ולהדגיש שזה לא בא ממקום של נוסטלגיה – אלא ממקום טקסי יותר – וטקסים אני דווקא מאד אוהבת.

כשאמא שלי עוד היתה אתנו, כל יומולדת הייתי מקבלת מלא מתנות קטנות – בעיקר בצורת פריטי לבוש – ואחרי שהייתי עוברת על השלל, היתה מבקשת שאעשה לה ״תצוגת אופנה״. השנה, לכבוד יום ההולדת, התעורר בי צורך להחזיר את המסורת הזאת, אז החלטתי לתפקד כמשק אוטרקי ולמלא את חסרונה של אמא שלי בכוחות עצמי: הזמנתי לעצמי כל מיני מתנות קטנות אונליין והתענגתי על כל חבילה קטנה שהגיעה – פתחתי, מדדתי, התרגשתי וגם על תצוגת האופנה לא פסחתי (מזל שיש לי בלוג). לא בטוחה שאמא שלי היתה מאשרת את השמלה שבתמונה, אבל אני הבוס בימינו  ;-)

אז הנה אני, בת 33 ויומיים בעת כתיבת הפוסט, מאזינה לשיר היומולדת שלי, מסתכלת על תמונות ״תצוגת האופנה״ שלי ומחייכת – אפילו שבחרתי להעלות נושא קצת עצוב.

תעשו לי טובה ותחייכו קצת גם, סבבה?   :-)

שיהיה לנו שבוע בהיר מלא חיוכים!

♥♥♥

שמלה: The Reformation | מגפונים: Michael Kors | קלאץ׳: GUCCI