⇑ Play me ⇑

זה קצת מצחיק אותי להזכר בזה עכשיו, אבל אתם יודעים שעד לפני כחצי שנה – פחדתי להחזיק מצלמה?

לא מדובר בפחד משתק (כמו ארכנופוביה), אך נמנעתי במכוון מלהתקרב למצלמה שלנו, והעדפתי להשאיר את טייטל ״צלם הבית״ לבעלי. הייתי ממש בסדר עם הקונספט של צילום בעזרת מצלמת האייפון שלי (למרות שסברתי שאנשים אחרים טובים בזה ממני), אך להחזיק מצלמה מקצועית הרגיש לי מיותר ומלחיץ (יש אפילו תמונה שצילמתי בה את בעלי, בה רואים את דמותי משתקפת – אוחזת במצלמה כאילו היא נושאת מחלה מדבקת), בעיקר כי החלטתי מראש שצילום זה לא הצד החזק שלי, ולמה לי להתעקש לעשות משהו שכנראה לא אהיה טובה בו?

ערב אחד, התבוננתי במצלמה הנ״ל וחשבתי לעצמי: למה את מוותרת מבלי לנסות בכלל? נכון, אולי לא אהיה צלמת מהשורה הראשונה, אבל מי אמר שאני מוכרחה להיות? האם הפחד שלא אהיה ״ממש טובה״ במשהו צריך לעצור אותי מלנסות? ודאי שלא! באותו הרגע הרמתי את המצלמה והתחלתי לצלם. אז נכון, אני עדיין לא (וכנראה גם לא אהיה) עילוי בתחום הצילום, אבל אני ממש נהנית לצלם, ונהנית גם מהפידבקים שאני מקבלת על הפריימים שאני מייצרת. והיי, אפילו נשכרתי לצלם תצוגת אופנה במהלך הביקור האחרון שלי בניו יורק, מה שמבחינתי מהווה אסמכתא לזה שאני לא גרועה בכלל!  ;-)

כשאני נתקלת במשהו שמפחיד אותי, אני בודקת עם עצמי מה מקור הפחד. לרוב באמת מדובר בחשש שלא אצליח במשימה אשר אני עומדת מולה, או שפשוט לא אהיה מספיק טובה. אבל אתם יודעים מה יותר מפחיד אותי? כמות החוויות שאפספס ותחומים חדשים שלא אגלה – אם רק אתן לפחדים לעצור אותי, אז אני מסרבת לתת להם  :-)

כשאני מרגישה פחד מצעד כלשהו, אני מסתערת לכיוון מבלי לראות בעיניים. בין אם מדובר בצניחה חופשית (בוגרת קורס צניחה בעבר ומקפלת מצנחים מדופלמת – שלא ממש יודעת לקפל מצנחים), בתנוחות יוגה חדשות (שנראות בלתי ניתנות לביצוע) או בלרכוש מיומנות חדשה – אבחר להאמין בעצמי. ואם לא אצליח? או שאם חלילה לא אהיה ממש טובה? so fucking what. מעדיפה תמיד להתחרט על דברים שעשיתי ולא לתהות מה היה קורה אם רק הייתי מעזה לנסות.

שיהיה לנו סופ״ש מעולה!

♥♥♥ֿ

צילום: ליאור נורדמן | מצלמת וינטג׳: אוסף פרטי | קומביניזון: אוסף פרטי